פסק-דין בתיק ת"א 5892-09

לפני תביעת בנק מזרחי טפחות כנגד חייב, בגין יתרת חוב בחשבון הבנק שהתנהל על ידו.

רקע:

1. התובע הוא בנק מסחרי. הנתבע יחד עם בנו דוד פתחו בבנק ביום 25.1.99 את חשבון עו"ש/ חח"ד מספר ********** (להלן: " חשבון הבנק"). כנגד מתן אשראי והלוואות בחשבון הבנק שיעבד הנתבע דירה שבבעלותו (להלן: " הדירה").

2. ביום 4.5.03 ביקשו הנתבע ובנו דוד לצרף כשותף נוסף בחשבון את בנו השני של הנתבע, יעקב, וכך הפכו שלושתם להיות בעלים במשותף בחשבון הבנק (להלן: " בעלי החשבון").

3. במקביל לחשבון זה ניהלה חברת סליימן חשמל בע"מ, חברה שהייתה בבעלות שני הבנים, חשבון נוסף באותו בנק (להלן: " החשבון העיסקי"). הנתבע ואשתו (שהיא אמם של דוד ויעקב) היו ערבים לחשבון כל אחד עד לסכום של 100,000 ש"ח.

4. הבנק העמיד לרשות הנתבע ובניו אשראי מעת לעת ובהתאם להנחיות מי מבעלי חשבון הבנק העביר כספים לחשבון החברה. כך ביום 20.11.03 הועברו מחשבון הבנק לחשבון החברה 20,380.88 ש"ח; ביום 16.2.04 הועברו 44,300 ש"ח וביום 8.3.05 היו שתי העברות על סך 206,766 ש"ח ו-39,034 ש"ח.

5. החוב בחשבון הבנק גדל ובמסגרת הלוואת הסדר לסילוק חוב זה העניק הבנק ביום 8.2.06 לבעלי החשבון, הלוואה בסך של 640,000 ש"ח. הלוואה זו נועדה למעשה להסדיר את החוב שהלך והצטבר בחשבון הבנק באופן שוטף.

6. ההלוואה דנן לא נפרעה והחוב בה הלך ותפח בהתאם לריבית שהוסכמה בין הצדדים עד שביום 6.5.09 העמיד הבנק את יתרת החוב בסך של 796,496 ש"ח לפירעון מיידי.

7. בעלי החשבון לא פרעו את החוב והדירה שהנתבע שיעבד הועמדה למכירה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, ובסופו של יום נמכרה תמורת 670,000 ש"ח. מתמורה זו נוכו הוצאות הכינוס והבנק קיבל על חשבון החוב סך של 617,668 ש"ח.

8.  במועד הגשת התביעה, הדירה טרם נמכרה ועל כן הבנק העמיד את תביעתו על סך של 250,000 ש"ח. במסגרת תצהירי העדות הראשית הודיע הבנק כי נכון ליום 16.11.10 עומדת יתרת חובם של בעלי החשבון לבנק על סך של 177,257 ש"ח.

9. ביום 24.5.09 הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר כנגד כל בעלי החשבון. הנתבעים הגישו יחדיו בקשת רשות להתגונן, אך בקשת הבנים - דוד ויעקב נדחתה. לנתבע יוסף סליימן ניתנה רשות להתגונן וזאת בתנאי שיפקיד בקופת בית המשפט 50,000 ש"ח. משהופקד הסכום דנן קיבל הנתבע רשות להתגונן וזאת בהתאם לבר"ל ולתצהיר שצורף לו.

טענות הנתבע:

10. הנתבע טוען כי ביקש להצטרף לחשבון הבנק כערב יחיד אך אולץ על ידי הבנק לחתום כבעל חשבון ולשעבד דירה, וזאת כדי לאפשר לבניו לפתוח את החשבון. לטענת הנתבע אלמלא היה חותם כבעל החשבון לא היו יכולים בניו להמשיך ולנהל את העסק שבבעלותם, אך הוא עצמו לא הרוויח דבר מהחשבון, לא היה מעורב בניהול העסק של הבנים ואף לא ידע מה יתרת הכספים בחשבון הבנק.

11. בהתנהלות זו ניסה הבנק למעשה לעקוף את הוראות חוק הערבות התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק הערבות") ואת המגבלות החלות על הבנק בגביית חובות מערב.
12. הנתבע לא ידע כי יתרת החוב בחשבון הבנק הוגדלה כאשר הועברו כספים מחשבון הבנק לחשבון החברה, והבנק התנהל בחוסר תום לב שכן הוא העביר חוב מחשבון שבו הנתבע היה ערב מוגבל לחשבון שבו הנתבע היה אחד מבעלי החשבון.

13. במהלך הדיונים טען הנתבע כי מעולם לא חתם על הסכם ההלוואה או את הסדר החוב,  וכי חתימתו זויפה על גבי שני מסמכים אלו.

דיון והכרעה:

14. ניתן למעשה להבחין בשלושה שלבים נפרדים הן בזמן והן מבחינה משפטית שהנתבע טוען להם: השלב הראשון - מועד פתיחת חשבון הבנק שבו טוען הנתבע כי סבר שיהיה ערב בלבד וישעבד דירה, אך לא סבר שיהיה הבעלים של החשבון; השלב השני - העברת הכספים מחשבון הבנק לחשבון החברה שהנתבע טוען כי לא היה ער להם; השלב השלישי - הסדר החוב והחתימה על ההלוואה. על כן הדיון יתנהל על ציר הזמן ועל פי שלושת השלבים הללו.

האם הנתבע הוטעה במועד פתיחת החשבון?